עירית נתניה - בנייה נ' ביי אנד דרייב בע"מ ואח'

הכרעת דין נאשמים 3 ו-4

האשמה המיוחסת לנאשמים על פי כתב האישום

1.הנאשמים 3 ו-4 (להלן: "הנאשמים") נאשמו, בכתב אישום אחד, ביחד עם הנאשמים 1-2. לאחר שמיעת ראיות התביעה ועדותו של הנאשם 3, תוקן כתב האישום, כאשר כל התיקונים שהוכנסו בו נוגעים לנאשמים 1 ו-2, ובמיוחס לנאשמים לא חל שינוי כלשהו.

עם תיקונו של כתב האישום ביקשו הנאשמים 1 ו-2 לחזור בהם מכפירתם, והודו והורשעו במיוחס להם על פי כתב האישום המתוקן. הנאשמים המשיכו וסיכמו טענותיהם תוך שהם עותרים לזיכויים ובכך עניינה של הכרעת דין זו.

2.החלק הכללי של כתב האישום המתוקן מתאר את זיקתם של הנאשמים השונים על פי כתב האישום למקרקעין נשוא כתב האישום – מבנה תעשיה דו קומתי ברחוב התרופה 2, באזור התעשיה פולג שבנתניה (להלן: "המבנה" או "המקרקעין").

הנאשמת 1 תוארה שם כמי שמשתמשת בפועל במבנה ומי שהגישה בקשר להיתר לשימוש חורג במבנה, ממוך למסחר בקומת הקרקע, וממחסן למשרדים בקומה א.

הנאשם 2 תואר שם כמנהלה הפעיל של הנאשמת 1 במועדים הרלוונטיים לכתב האישום.

ביחס לנאשמים נאמר שם בסעיף 3:

"הנאשמים 3 ו-4 הינם, והיו במועדים הרלבנטיים לכתב האישום החוכרים ומוחזקים כבעלים של המקרקעין; ומי שלקחו על עצמם לבקש היתר לביצוע שימוש חורג ועבודות בניה במקרקעין".

3.המשכו של כתב האישום בשני אישומים, הנסבים על שימוש שנעשה במבנה, המיועד על פי הנטען לתעשיה או למלאכה, כעסק למכירתם של כלי רכב (להלן: "השימוש החורג"), כפי שנצפה על ידי מפקחים על הבניה ביום 31.3.09 וביום 1.4.09.

האישום הראשון נוגע לנאשמים 1 ו-2 והוא מייחס להם על בסיס העובדות דלעיל עבירה של אי קיום צו בית המשפט, וזאת בהמשך לצו שיפוטי אשר אסר על השימוש החורג, כחלק מגזר דין שניתן בתיק עמ"ק 5212/03 (להלן: "ההליך הראשון").

האישום השני נוגע לנאשמים והוא מייחס להם על בסיס העובדות דלעיל ובהמשך לכך שעל הנאשמים היתה מוטלת החובה להשיג היתר, עבירה של "שימוש חורג במקרקעין בלא היתר, לפי סעיפים 145,204,205,208,221 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965 (להלן: "החוק") וכן תקנות התכנון והבניה ( עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז – 1967".

זיקתם של הנאשמים למקרקעין

4.זיקתם הנטענת של הנאשמים למקרקעין אינה שנויה במחלוקת.

הנאשמים הודו, במועד ההקראה, בהיותם החוכרים המוחזקים כבעלים במקרקעין וכי השכירו את המקרקעין לנאשמת 1 (ראה פרוטוקול הדיון מיום 6.5.12). הנאשם חזר ואישר את אלה בעדותו, הציג את חוזה החכירה (נ/3), אישר את נוסחו של הסכם השכירות עם הנאשמת 1 (ת/15), ואישר את הגשתה, על ידי הנאשמים, של בקשה להיתר לשימוש חורג בנובמבר 2003, וסיוע שהם מושיטים לנאשמת 1 בניסיונותיה לקבלתו של היתר לשימוש חורג. הבקשות כאמור, בחתימת הנאשמים הוגשו וסומנו ת/9 ו-ת/10.

השימוש החורג שנעשה במקרקעין

5.המאשימה הוכיחה, במידת הוודאות הנדרשת, את העובדה שבמועדים הרלוונטיים הנזכרים בכתב האישום המתוקן נעשה שימוש חורג במבנה, קרי: את השימוש שנעשה בפועל במבנה (לעסק של מסחר בכלי רכב), וכי שימוש זה לא הותר על פי התב"ע החלה על המקום והיתר הבניה.

על השימוש שנעשה בפועל במבנה לעסק של מסחר במכוניות העידו עדי התביעה, המפקחים רומן לופטנר וויקטור ברטרו (להלן: "המפקחים"). הנ"ל מכירים את המקום בתוקף עבודתם, ערכו בו ביקורות במועדים הנקובים בכתב האישום, העידו על התרשמותם, על פי מראה עיניים, מסוג העסק המנוהל במקום, והעדות בעניין זה מעוגנת בדו"חות הביקורת שנערכו על ידם ונתמכת בתמונות המהוות חלק מהדוחות כאמור.

בעדות הנאשם 3 או בסיכומי הטענות מטעם הנאשמים לא עלתה טענה כי במקום לא נעשה שימוש למסחר בכלי רכב, ונהפוך הוא הנאשם 3 העיד כי הנאשמים נקטו כנגד הנאשמת בתביעת פינוי בשל כך.

המאשימה הוכיחה באמצעות תעודת עובד הציבור, ת/14 כי התוכנית החלה על המקרקעין מאפשרת שימוש לתעשיה, ובאמצעות עדויות המפקחים כי לא ניתן היתר המתיר את השימוש במבנה למטרת מסחר.